גישות שונות לדיאלוג 

דיאלוג בובריאני 

 דיאלוג בובריאני -לפיתוח רגישות איכפתית, מכבדת ואמפטית ביחסים עם הזולת: לא תפקוד פונקציונלי ומנוכר של המורה כ"פרופסיונל" עם התלמיד כ"לקוח", אלא מפגש של אישיות שלמה ונוכחת של המורה עם אישיות שלמה ונוכחת של התלמיד שיש בה דאגה, העשרה והשראה.

על ההבדלים שבין הגישות השונות לדיאלוג אפשר לעמוד מהשוואה בין שני הוגי דעות: מי שמגדיר דיאלוג כשיחה הוגנת של שמיעת טענות הזולת בתשומת לב – בוחר בעמדתו של גאדאמר. מי שמבין במושג דיאלוג את המגע הקיומי עם האחר כדי ליצור שותפות אנושית, דרכה אתה מגיע לאמת קיומית גבוהה יותר – בוחר בדרכו של מרטין בובר.

 

דיאלוג סוקראטי 

 דיאלוג סוקראטי   הוא אמצעי להעצמה אינטלקטואלית ופיתוח גישה פילוסופית: לא ידע לעוס "המוגש בכפית" ולא "שפיכת ידע לכלים ריקים," אלא יצירת אי-נחת לנוכח אי- ידיעה או דילמה כלשהי, והנחיה מודרכת לקראת למידה וגילוי.

סוֹקְרַֿטֶס ביוונית.Σωκράτης  היה פילוסוף  יווני שחי במאה החמישית לפני הספירה. הוא נחשב בעיני רבים לאבי הפילוסופיה המערבית, והיה הוגה כה משמעותי מתקופתו והלאה עד כי את כל שאר הפילוסופים שקדמו לו כינו בשם"קדם-סוקרטיים".הוא לא הותיר אחריו כתבים כלשהם, וידיעותינו עליו מגיעות מתיאורים חיצוניים, בעיקר תיאוריו כפי שהוא מופיע ביצירותיו אצל תלמידיו. סוקרטס נודע בחכמתו הרבה ובנוהגו לפנות לעוברי אורח ולשאול אותם שאלות פילוסופיות ומוסריות.

 

דיאלוג תלמודי 

לימודי ה"חברותא" הם ליבו של הדיאלוג התלמודי המהווה בסיס מזה אלפי שנים להתפתחות הלימוד והיצירה היהודית בבתי המדרש. הלימוד בחבורה מעודד מחשבה בקול רם. הלומד קורא לחבריו את הטקסט הנלמד ומשתף בהבנתו את שותפיו ללימוד,  וגם בתמיהתו . השאלות, ההשגות על הבנת הטקסט, הן שמביאות את הלומדים לידי חקירה והבנת הכתוב. 

 

דיאלוג קורצ'אקי 

מכיר בזכותו של המחנך לגבש לעצמו שיטה חינוכית משל עצמו ולבסס אותה על השקפות חינוכיות, אך הוא מתנה זאת ביכולתו להוכיח שהשיטה החינוכית וההשקפה שמנחות אותו מקורן בניסיון העבודה שרכש, בעשייתו החינוכית.  עליו להוכיח את צדקת עמדתו, לצרף דוגמאות ולאשש את מסקנותיו . תנאי מפורש לשיטה זו הוא  הוא שהמחנך תמיד ידע שהוא עלול לטעות. דיאלוג זה מסרב ליפות את טבעו של הילד או לעשות אידיאליזציה של תכונותיו ונטיותיו , אך בה במידה מתעקש להדגיש את אהבת הילדות וההוקרה של כבוד הילד וזכויותיו כאדם שלם . הדיאלוג הקורצ'אקי אינו מונחה מכוח משנה תיאורטית אלא מכוח המחויבות לתת מענה לצרכים קונקרטיים : מן הצד האחד עומד מחנך מבוגר בעל אישיות מיוחדת וכישורים פדגוגיים , שהוא אמן בטיפוח והצמחה של תלמידיו ; ומן הצד האחר , ילדים בעלי כוחות וחולשות , שנפשם מורכבת ופגיעה.

 

דיאלוג רוג'ראיני 

 על שם הפסיכולוג האמריקאי בן המאה ה 20 קרל רוג'רס . דיאלוג זה צמח מתוך "תרפיה שבמרכזה  הלקוח" אשר מאפיינת את הפרקטיקה של הפסיכולוגיה ההומניסטית בכלל ושל רוג'רס בפרט. בבסיס הדיאלוג ניצבות הנחות היסוד בדבר טבעו הטוב של האדם והדחף הבסיסי שלו למימוש עצמי – לפיתוח יכולותיו,  להגשמת נטיותיו ולהרחבת רפרטואר הדעת וההתנהגות שלו. לאלה נוספים תכונות של אמינות ואותנטיות, יחס בין אישי של כבוד, אמון קבלה ואמפתיה, ודגש על למידה חווייתית ומשמעותית – כל אלה כתנאים המאפשרים לתלמידים ואף מעצימים אותם להאמין בעצמם ולמצוא את הכוחות לתכנן ולהנהיג חיים מלאים ומספקים .