"כי הצחוק (כדאי לדעת)
הוא דבר נפלא מאוד.
מי ייתן ועל כל צעד
יצחיקונו עוד ועוד…"
שלונסקי (מתוך: "עלילות מיקימהו")

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" (מסכת תענית כ"ט ע"א) ומה מסמל את שמחת החג יותר מאשר החיוך, הצחוק וההומור המביא אותנו לידי חיוך וצחוק?

בספרות ילדים מועצמת חשיבותו של ההומור כדרך להפגת מתחים והוא תופס מקום מרכזי. טקסטים הומוריסטיים מספקים לילדים כלים להתמודדות עם חרדה ומתח. הילדים נהנים מאי –ההתאמה (דיסונאנס קוגניטיבי) הנוצרת בין המציאות המוכרת לבין ההתרחשות ההומוריסטית ונאלצים להסביר אותה לעצמם באמצעות דרכי חשיבה חדשות, יצירתיות, פרשנות ונתינת משמעות. תהליך השוואה זה של האפשרי אל מול הבלתי אפשרי, תומך בהיכרות של הילד עם העולם המציאותי ועם הכללים השולטים בו ומחזק אותם. לקריאה נוספת ראה: תור-גונן. ר .הומור כתוצאה של אי-הלימה והפונקציות שהוא ממלא בשירי ילדים לגיל הרך.

עדנה קרמר, בהרצאת הפתיחה ביום העיון "הומור זה עניין רציני" מציגה את המגוון הרחב של סוגי ההומור הקיימים בספרות ילדים:

הומור של משחקי מצלול
" שולה שֹולה שבלולים בשלולית/ כל שבלול אשר שולה שולה הוא שלה/ שלה כל שבלול אשר שולה שולה/ בשלולית שבה שולה שולה שבלולים." )אורי סלע בהשראת אמא אווזה(.

הומור של עולם הפוך
"במברשת נעליים/ מצחצח הוא שיניים/ נעל על רגלו נועל/ ובקערה טובל…" )המפוזר מכפר אז"ר(.

הומור של משחקי מילים
מֶ ה הייתי עושה/ אילו הייתי שֶ ה?/ אילו הייתי שֶ ה/ עושה הייתי מֶ ה…" (ע. הלל).
הומור של סלפסטיק – נפילות, היתקלויות ושמחה לאיד
"דודה מרגלית/ נפלה אל השלולית/ אל תצטערו עליה/ נסתדר גם בלעדיה." (נורית זרחי)
וסוגים נוספים כגון הומור של אי הבנה, של נונסנס, של גוזמה ובדיה, שבירת מוסכמות ושבירת סטראוטיפ

מירי ברוך בספרה "ז'אנרים בסיפורת לילדים"  מחלקת את הסיפורת ההומוריסטית לילדים לשתי חטיבות :
הסיפורת ההומוריסטית ה"אתנית" – סיפורים על ג'וחה, הרשלה, חכמי חלם ועוד, סיפורי עם שסופרו תחילה לקהל הרחב ובשנים האחרונות הותאמו לספרות ילדים לאור פשטותם המבנית וההיגד המפורש והבלתי מורכב.
ספרות הומוריסטית שנכתבה במיוחד לילדים, בהתאמה לגילם .יצירות אלו ממוענות לבני גיל שונה ובהתאם לכך מורכבותם וסוגי ההומור שבהם. כאשר היא מוצאת שתי קטגוריות ברורות בהומור בספרות ילדים:

א. צחוק של סיטואציה (מצבים)
א.1 המפוזר והמבולבל – הומור אלמנטרי המבוסס על הכרת סיטואציות ראשוניות כמו: צחצוח שיניים במברשת שיניים, ניגוב פנים במגבת וכד'. הומור זה מיועד לילדים בני שנתיים וחצי ואילך המתוסכלים
כשהם רואים שהמבוגר אינו שוגה, ואלו הם שוגים
א.2 .הומור של חבטה – הדגש הוא על חבטה, על מכה "יבשה" שאינה חזקה ביותר. למשל, אדם המחליק על בננה ומקבל מכה קטנה בישבן, יש בכך יסוד הפתעה.
א.3 .הומור של כדור שלג – בסיטואציה זו קיימים שורה של גורמים, שבדרך כלל גדלים או קטנים בהדרגה. האחרון ובדרך כלל הקטן שבכולם, הוא המפיל את כולם.
א.4 .הומור של התחפשות – בשני מישורים: אחד התחפשות של ממש, ללבוש בגדים של אחר ולהיות מישהו אחר. שני, העמדת פנים והתחפשות באמצעות התנהגות אחרת של פלוני מכפי שהוא באמת.
א.5 .הומור של שבירת ציפיות בפואנטה – הקורא או השומע מצפה לדבר מסוים ולו בלבד לפתע חלה תפנית, ההפתעה וחוסר ההתאמה לציפיות יגרמו לצחוק.
א.6 .הומור של קטלוג קומי – ההומור נוצר מעירוב מין בשאינו מינו בתחום החפצים. על יסוד ההפתעה שבקטלוג הקומי מבוססות סיטואציות רבות, למשל, כשאדם מחפש בכיסו מפתח ומוציא בננה רקובה.
החלוקה של מרכיבי ההומור היא מתודית בעיקרה, משום שאלמנט קומי מסוים עשוי להיות מורכב מכמה וכמה מרכיבי הומור, והצחוק הבא בעקבותיהם נובע מכל מרכיבי ההומור יחד.

ב. ההומור הוורבלי
ב.1 .קללות ומילות רחוב – הילדים נהנים לשמוע את הקללה הכתובה בתוך הטקסט הספרותי. הכתוב נותן לגיטימציה להשמעתם של דברים שאסור לומר בסביבה הוגנת. כאילו אומר הילד "לא אני אמרתי, אלא זה כתוב."
ב.2 .המסר הכפול – הומור המבוסס על שימוש במילה על שתי משמעויותיה השונות, כשהדובר מתכוון להוראתה האחת והשומע מתכוון להוראתה השנייה. זהו הומור המחייב אוצר מילים רחב, כי חלק גדול מבוסס על שימוש באותה מילה שהוראתה שונה בשפות שונות, ומי שאינו מכיר את השפה האחרת, אינו מבין את ההומור.
ב.3 .קונקרטיזציה של מילים ומטפורות – הומור המנסה לעמוד על האטימולוגיה של מילים באופן קומי, למשל, חמסין=חום בא מסין. הומור זה מתוחכם מאוד וברוב המקרים אינו מתאים לילדים קטנים.
ב.4 .שבירת קונבנציות לשוניות – מבוסס על רמת תחכום גבוהה של הכרת טקסטים קודמים ושבירתם. מיועד בעיקר למבוגר הקורא את הטקסט לפני הילד.
ב.5 .הגזמה והישנות – החזרה האוטומטית על משפט מסוים או על קבוצת מילים בטקסט גורמת לצחוק. ככל שמספר הפעמים שהמשפט חוזר גדול יותר, כך הצחוק גדול יותר, זהו הומור מצטבר.
ב.6 .קטלוג קומי וורבלי – הומור המבוסס על חיבור משלבים קיצוניים, רובדי שפה גבוהים ונמוכים זה בזה, למשל, שילוב מילים באידיש או בערבית בתוך שפה גבוהה ותקנית.

אודות הסיפור ההומוריסטי, מתוך אתר וויקיפדיה