החרות לקרוא ספרים

 

" כל האומר חייב אדם לזכור כל מה שקרא, משול למי שאמר חייב אדם לשמר בגופו כל מה שאכל. הוא התפרנס בגופו מן המזונות ונתפרסם ברוחו מן הקריאה בספרים והיה בזכותם למה שהיה. ברם, כשם שהגוף מטמע בתוכו את שהוא מינו, כך משמר כל אדם את הקרוב לליבו, כלומר את הנאה למערכת-מחשבותיו או את היאה למטרותיו."

 ארתור שופנהאואר

מהי חרות? על פי ויקימילון זהו מצב שבו האדם מצב שבו אדם הוא אדון לעצמו והוא רשאי לפעול כרצונו ללא מגבלות. לקראת חופשת הפסח רבות מהמורות מבקשות מהתלמידים להכין "יומן קריאה" המחייב את התלמידים לקרוא ספר ולהגיש עבודה בעקבותיו. המורות עושות זאת מתוך כוונה טובה – הן רוצות לדאוג לכך שהתלמידים יקראו ספרים, ייהנו וירחיבו את אוצר המילים – אך האם זו הדרך? האם באמת הן מאפשרות לתלמידים לפתח את אהבת הקריאה?

דניאל פנאק פרסם בספרו "כמו רומן" (1996) את "זכויות הקורא"

הזכות לא לקרוא.
הזכות לדלג על עמודים.
הזכות לא לקרוא את הספר עד הסוף.
הזכות לקרוא שוב.
הזכות לקרוא כל דבר.
הזכות לשקוע בספר.
הזכות לקרוא בכל מקום.
הזכות לדפדף.
הזכות לקרוא בקול רם.
הזכות לשתוק אחרי הקריאה. (מקור)

עיון ברשימה מלמד שהפעילויות הבית ספריות אינן מקדמות את המטרה העיקרית של המורות – לפתח את אהבת הקריאה של המורה.

אז מה כן?

להציע לתלמידים לתלמידים לבחור את הספר שהם מעוניינים לקרוא (ולכבד את בחירתם!)
לזמן בעקבות הקריאה פעילות מהנה שתאפשר הצגת הפעילות בפני כל הכיתה.

דוגמאות:

  • לכתוב חידה על  הספר (מי אני? בתוכי עכבר הופך לסוס)- ולחוד אותה בכיתה
  • להכין "קופסת ספר" שבה פריטים הקשורים לספר
  • לכתוב מכתב לגיבור הספר

ועוד רעיונות רבים המפורטים בקישור
נשמח לפרסם תוצרים של תלמידים. שלחו אליינו ונפרסם.

השאר תגובה